<h1>רבינו ירוחם נכ"ז ח"א</h1>
<h2>דף כט.</h2>
כל המצו' שהבן חייב לעשות לאביו כגון כבוד ומורא וכיוצא בו בכלן הנשים חייבות זולתי כשהאש' נשואה אין היכולת בידה לקיי' מצות כיבוד כמו האיש כשהו' נשוי אבל נתגרשה האשה חייבת בכיבוד כמו הבן פשוט בקדושין. כל המצות שהאב חייב לעשות לבנו כגון למולו ולפדותו וכיוצ' בהן כמו שכתבתי בחלק אדם נ"א ח"ד מכלן נשים פטורות שאינה חייבת למול בנה ולא שום אחת מן האחרות שכתבתי שם שהאב חייב לבנו ואינה חייבת ללמוד עצמה תורה ולא לפדות עצמה אפילו שתהיה בכורה ולא האב פשוט בקדושין. נשים יכולות לברך על כל מצות שהזמן גרמא כגון שופר וסוכה ולולב וכיוצא בו אף על פי שפטורות אפילו מדרבנן כך כתב ר"ת ורבינו יצחק ברבי יהודה והביא ראיות על זה מכמה דוכתי. נשים פסולו' לכתוב ספר תורה כדפשוט בגטין וכתב ר"ת והוא הדין לעשות צצית ולאגוד לולב מאחר שאינן מצוות ורבים נחלקו עליו כי דוקא בספר תורה משום דכתיב וקשרתם וכתבתם אבל ציצית ולולב נאמנות וכשר וכן עקר. וכן מוכח במנחות דדוקא ציצית שעשאו גוי פסול אבל נשים כשרות. ולתפלין לעשותם פסולות דכתיב וקשרתם וכתבתם כל שאינן בקשירה אינן בעשייה. נשים נאמנות על בדיקת חמץ. מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורו' כגון סוכה ולולב וציצית ושופר וכיוצא בהן ומצות עשה שאין הזמ' גרמא נשים חייבות כגון מזוזה ומעקה ואבדה ושלוח הקן וכיוצא בהן. ויש מצות שאין הזמן גרמא שהן פטורות כגון תלמוד תור' ופריה ורביה ופדיון הבן ויש אחרות כדלקמן. והנשים אינן בבל תקיפו פאת ראשכם ולא בכלל בבל תשחית את פאת זקנך ולא בכלל בל תטמא למתים אם היא כהנת. אבל הן בכלל לא יקרחו קרחה. ואשה שהקיפה או שניקפה בראש פטורה אבל אסור לאשה להקיף קטן כדמוכח וכן כתב הרמב"ם. ועוד פשוט בספרי ובמנחו' דנשים פטורות מציצית. נשים ועבדים פטורים מק"ש ומן התפלין מפני שהיא מצות עשה שהזמן גרמא וחייבין בתפלה משו' דרחמי נינהו וחייבין במזוזה ובברכת המזון פשוט בברכות ונשים מספקא לן אי חייבות בברכת המזון מן התור' או מדרבנן כי היא בעיא ולא איפשיטא לפי' אינה מוציאה אחרים ידי חובתן ואם אכלו שיעור' דרבנן מוציאה ודינו בברכת המזון ואם מברכ' אשה לבעלה או עבר לרבו בדין ברכת המזון תמצאנו. ועוד פשוט ונשים חייבות בקדוש היום. נשים ועבדים אין מזמנין עליהם ר"ל להצטרף לג' לומר נברך שאכלנו משלו פשוט ועוד פשוט דמזמנות לעצמן וכן מוכח בריש ערכין דחייבות בזימון י"מ דאם רצו לזמן לברך נברך שאכלנו מזמנין אבל חובה ליכא וי"מ דאפי' חובה איכא. ועוד פשוט דנשים ועבדים מזמנין כל א' לעצמ' אבל לא נשים ועבדים יחד פי' משום פריצותא. וכתבו המפרשי' דאשה יוצאה ידי חובתה מברכת המזון בשמיעה אע"פ שאינה מבינה לשון קדש. מותר לשחרר עבדו כדי להשלי' עשרה לקדיש וקדושה ואף על גב דהמשחרר עבדו עובר בעשה דלעולם בהם תעבודו כתיב אפ"ה עשה דרבים עדיף דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל שצריך עשרה לכל דבר שבקדושה פירוש ולאו דוקא דבר שיש לו עקר מן התורה אלא אפי' בשביל דבר שאין לו עקר מן התורה כגון קדושה וברכו פשוט ומוכח במסכת ברכות. עבדים חייבים בציצית פשוט.
